כהורים או מטפלים, לעיתים קשה לפענח את התנהגות הילד: האם הקושי להתרכז נובע מהפרעת קשב וריכוז (ADHD) או שמא מדובר בבעיה רגשית כמו חרדה או דיכאון?
התסמינים של שני המצבים עשויים להיראות דומים, אך ההבדל ביניהם קריטי כדי לספק את המענה הנכון. במאמר הזה נסקור את המאפיינים של כל מצב, נציע דרכים לזהות אותם וניתן כלים ראשוניים להתמודדות.
הפרעת קשב וריכוז היא מצב נוירולוגי שמשפיע על היכולת להתרכז, לשלוט בדחפים ולתכנן משימות. ילדים עם ADHD עשויים להתקשות לשבת בשקט, להקשיב להוראות או לסיים מטלות. לעיתים הם נראים "חולמניים" או מפריעים בכיתה, לא כי הם לא רוצים להתנהג יפה, אלא כי המוח שלהם מתקשה לסנן גירויים. התסמינים האלה מופיעים בדרך כלל לפני גיל 12 ונראים במסגרות שונות, כמו בבית הספר ובבית.
לעומת זאת, בעיות רגשיות כמו חרדה או דיכאון נובעות ממצוקה פסיכולוגית ויכולות להשפיע על הריכוז וההתנהגות בדרכים דומות. ילד עם חרדה עשוי להיראות לא מרוכז כי הוא שקוע בדאגות או מפחד מכישלון. ילד בדיכאון עלול להפגין חוסר עניין במשימות, עייפות או התפרצויות כעס, שיכולות להיראות כמו חוסר משמעת. בניגוד ל-ADHD, התסמינים הרגשיים מלווים לעיתים קרובות בשינויים במצב הרוח, כמו עצב מתמשך, בכי תכוף או הימנעות ממצבים חברתיים.
אז איך מבדילים? המפתח הוא תשומת לב לדפוסים ולנסיבות. ADHD מאופיינת בתסמינים עקביים שמופיעים לאורך זמן ובמסגרות שונות, ללא קשר למצב רגשי מסוים. לדוגמה, ילד עם ADHD יתקשה להתרכז גם כשהוא רגוע ושמח. לעומת זאת, ילד עם בעיה רגשית עשוי להפגין קשיי ריכוז בעיקר במצבי לחץ, כמו לפני מבחן או בזמן קונפליקט משפחתי. בנוסף, בעיות רגשיות מלוות לעיתים בסימנים פיזיים כמו כאבי בטן, קשיי שינה או שינויים בתיאבון.
חשוב לציין ש-ADHD ובעיות רגשיות יכולות להתקיים יחד, מה שמסבך את האבחון. לדוגמה, ילד עם ADHD עלול לפתח חרדה בגלל קשיים חברתיים או ביקורת חוזרת על התנהגותו. לכן, אבחון מדויק דורש הערכה מקצועית שכוללת ראיון עם ההורים, תצפית על הילד ולעיתים מבחנים פסיכולוגיים. טיפול בהפרעות קשב וריכוז עשוי לכלול אימון התנהגותי, תרופות או שילוב של שניהם, בעוד שטיפול בבעיות רגשיות מתמקד לעיתים קרובות בטיפול פסיכולוגי כמו CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי).
מה הורים יכולים לעשות כצעד ראשון? התחילו בתיעוד התנהגות הילד: מתי הקשיים מופיעים, באילו מצבים ואיך הם משפיעים על התפקוד היומיומי. שוחחו עם המורים כדי לקבל תמונה מלאה על התנהגות הילד מחוץ לבית. חשוב גם לדבר עם הילד עצמו – שאלו על רגשותיו, חששותיו ומה מקשה עליו. גישה תומכת ולא שיפוטית תעזור לכם להבין טוב יותר את המצב.
אם אתם חושדים ב-ADHD או בבעיה רגשית, אל תנסו לאבחן לבד. פנייה לפסיכיאטר מומחה או לפסיכולוג ילדים תבטיח אבחון מדויק ותוכנית טיפול מותאמת. זיהוי מוקדם יכול למנוע החמרה של הקשיים ולשפר את איכות החיים של הילד.
הבדל בין הפרעת קשב לבעיות רגשיות הוא לא תמיד פשוט, אבל עם תשומת לב ותמיכה מקצועית אפשר למצוא את הדרך הנכונה. היו סבלניים, הקשיבו לילדכם ופעלו בזמן – זה הצעד הראשון להצלחה.
