אוף הילד שלי כזה סגור, לא מספר לי שום דבר,
כל פעם שאני שואלת אותו איך היה בבית הספר, או כשהוא נפגש עם חברים, הא אומר לי את אותה התשובה: כיף. מה כדאי לעשות שיעזור לו לשתף אותי יותר מה היה? זה חשוב לי לדעת.
את השאלה הזאת אני שומעת הרבה פעמים מהורים, מסורים אכפתיים ודואגים שרוצם לדעת ולהיות מעורבים יותר במה שקורה עם הילד שלהם.
אז, קודם כל כדאי לזכור, שיש ילדים שלא אוהבים ששואלים אותם שאלות, זה לפעמים מכניס אותם למגננה והם מרגישים בחקירה. ויש ילדים שזה נעים להם שאנו שואלים אותם ועוזר להם לשתף אותנו.
הנה כמה טיפים לשיח:
- נפתח שיח בהבעת רגשות כמו:
התגעגעתי אליך. איזה כיף לראות אותך. חשבתי עליך היום כש… הבעת רגשות שלנו ההורים, פותחת את הלב של הילדים ומאפשרת שיתוף. - ניצור קשר עין, זה יגביר את הסיכוי לכך שהילד ישתף איתנו פעולה וישתף על מה שקרה לו באותו היום. כי הוא ירגיש שאנחנו לא סתם שואלים, אלא באמת אכפת לנו.
- ככל שהילד ירגיש שאני בהקשבה אליו ללא ביקורת אלא רק הקשבה, כך הוא ישתף יותר.
- ננסה לעשות סוג של משחקיות ופחות חקירה:
כל משפט זה הזדמנות לשיח. הנה דוגמאות לשאלות שאפשר לשאול:
- אני אשתף משהו כיפי שהיה לי היום ואחר כך אתה תשתף משהו כייפי.
- אני אשתף משהו מרגיז שקרה לי היום ואחר כך אתה תשתף, (כמובן שנשתף רק דברים שמתאימים לגיל הילד ולא נעמיס עליו, המטרה היא ליצור שיתוף).
- ישבת גם היום על יד…?
- יש ילדים שהמורה מביאה להם פרסים?
- יש ילדים שהמורה/הגננת כועסת עליהם?
- יש ילדים שנעים לך להיות איתם ממש?
- כשהייתי ילדה הייתי אוהבת בהפסקות… ומה אתה אוהב?
- כשהייתי ילדה לא היה אצלינו… ואצלכם?
כאשר אנו משתפים בכייף, גם לילדים שלנו יהיה כיף לשתף אותנו.
כי דוגמה אישית זה המודל הטוב ביותר ?
