הנאשם, שוהה בלתי חוקי המתגורר באזור יהודה ושומרון, נכנס לשחטי ישראל ללא היתר כדין, עשה שימוש במסמכים מזויפים על מנת להתקבל לעבודה כמאבטח ובמסגרת עבודתו אף קיבל לידיו נשק. משהתגלה כי הוא שוהה בלתי חוקי אשר הועסק כמאבטח עקב מרמה, שאף הורשע בעבר בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין, הוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום.
בית משפט השלום בתל אביב , שבו הועמד הנאשם לדין, הרשיע אותו על פי הודאתו וקבע כי מעשיו טומנים בחובם חומרה יתרה. זאת, לאור העובדה כי הסיכון שבעצם קבלת נשק על דרך מצג שווא היא גבוהה במיוחד עת מדובר בתושב השטחים אשר יכול לעשות שימוש בנשק זה לצורכי פעילות חבלנית עוינת. על יסוד כן, מצא בית המשפט כי יש להחמיר עמו בצורה מהותית.
הנאשם הצליח להונות את סביבתו עד כדי קבלת נשק לידיו
הנאשם אשר רצה לעבוד בשטח ישראל חרף העובדה שלא היה לו, כתושב הרשות הפלסטינית, אישור מטעם שלטונות ישראל להיכנס לשטחיה. על מנת להתמודד מול איסור זה, קיבל לידיו הנאשם תעודת זהות מזויפת הנושאת את תמונתו ואשר מציגה אותו בכזב כאזרח של מדינת ישראל, במטרה לעשות בה שימוש לטובת מציאת מקום עבודה.
הנאשם הציע את שירותיו כעובד באמצעות פוסט שאותו פרסם ברשת האינטרנט, ובעקבות כך זומן על ידי חברת אבטחה לראיון קבלה לעבודה כמאבטח במרכז קניות בחולון. במסגרת הליכי הקבלה לעבודה זו, הזדהה הנאשם כאזרח ישראלי על פי תעודת הזהות המזויפת בה אחז, וטען שהוא נעדר עבר פלילי. זאת, על אף שהיו לחובתו הרשעות קודמות.
במהלך ריאיון העבודה הובהר לנאשם כי עליו לעבור הליכי רישוי לאחוז בנשק והוא נעתר לכך, ולבסוף, בתום הסמכה לבידוק ביטחוני ושימוש בנשק, החל לעבוד בתור שומר בקניון. הנאשם עוד הספיק לעבוד מספר ימים כמאבטח הנושא נשק עד אשר נעצר על ידי המשטרה, ובהמשך, משהתבררה תמונת המרמה הכוללת, נעצר והועמד לדין.
החומרה מאחורי מעשיו של הנאשם טמונה במצג השווא המתוחכם אותו רקח
בעקבות מעשיו, הועמד הנאשם לדין בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות לאדם אחר, שימוש במסמך מזויף במטרה לקבל דבר ושהייה בלתי חוקית בישראל. בשלב מסוים נרקם הסדר טיעון בין התביעה להגנה במסגרתו הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן ושני הצדדים טענו את טיעוניהם באשר לעונש שראוי להטיל עליו.
התביעה מצדה טענה כי מדובר בעבירות מרמה חמורות, אשר נשאו בחובן סיכון ברמה גבוהה ביותר לביטחון המדינה. לא זו בלבד שהנאשם נכנס לישראל מבלי שעבר את מנגנוני הסינון של רשויות הביטחון, הוא אף קיבל לידיו נשק שיכול היה לשמש לביצוע פיגועים. משכך, עתרה התביעה להטיל על הנאשם עונש של מספר שנות מאסר שיכללו הפעלת תנאי בן 4 חודשים בגין הרשעה קודמת בעבירת שהייה בלתי חוקית.
מנגד, טען עו"ד פלילי בא כוחו של הנאשם כי מדובר במקרה שבו הנאשם דווקא הוכיח כי לא הייתה לו כוונת פגיעה, וכל מטרתו הייתה להתפרנס ולבצע את עבודתו בצורה הטובה ביותר, תוך שהוא מפקיד את נשקו בכספת של מרכז הקניות עם סיומה של כל משמרת. על יסוד כן, סברה ההגנה כי העונש הראוי צריך להיות של מספר חודשים בלבד הכולל חפיפה מלאה של המאסר המותנה למאסר שיוטל בתיק זה.
בית המשפט עמד על כך שהמקרה שבפניו הוא יוצא דופן בשל הצלחתה הרבה של תוכנית המרמה אותה הוציא הנאשם אל הפועל. בית המשפט סבר כי אכן מדובר במקרה בעל חומרה לא מועטה, וכי יש מקום למצות את הדין עם הנאשם, אולם לצד זאת ציין כי ממכלול הנסיבות והראיות בתיק, עולה כי מטרת העבירה הייתה אך ורק להתפרנס ולא מעבר לכך.
עבירות שהייה בלתי חוקית מחייבות ענישה קשה כאשר הן מבוצעות באופן חוזר
בית המשפט מצא כי אין מקום ליצוק חומרה יתרה עקב העובדה כי הנאשם הצליח לקבל נשק לידיו כחלק מקבלתו לעבודה, אולם מצא כי יש לתת דגש מיוחד על העובדה כי לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל. מסיבה זו, מצא בית המשפט להטיל על הנאשם עונש של 14 חודשים ולצבור אליו 4 חודשים נוספים במסגרת הפעלת מאסר מותנה שמקורו בהרשעה קודמת.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 19314-06-23 מדינת ישראל נ' אלרגעי
