קטין תקף בחוזקה אדם אחר ופצע אותו באורח אנוש אך יצא זכאי בבית המשפט

בית המשפט זיכה קטין שהואשם בתקיפת אדם באגרופים, וגרם לאישפוזו בבית חולים.

כנגד הנאשם, קטין יליד 2002, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי כתב האישום, הנאשם הכה את המתלונן באגרופים בפניו. סמוך לאחר מכן, התרחש אירוע אלימות נוסף בין המתלונן לבין אחרים.

המתלונן הובהל לבית החולים ושם התברר כי נגרם לו שבר בגולגולת, הוא הורדם והונשם ואושפז למשך מספר ימים.

הנאשם כפר באשמה וטען כי לא היה בזמן ובמקום המפורטים בכתב האישום. ביחס לאירוע השני, הנאשם טען כי אין לו ידיעה על כך. הסנגור זימן עדי תביעה וטען טענת זוטא לגבי הודאתו של הנאשם בחקירתו.

במסגרת טענת הזוטא, העיד הנאשם כי הודה לאחר שהיה עצור 3 ימים, תשוש, עייף, רעב וללא תנאים מינימליים.

כמו כן, מסר הקטין בעדותו בבית המשפט, כי החוקר אמר לו שהוא "רוצה לעזור לו ושיודה במיוחס לו וישוחרר", ולכן הודה. הנאשם טען כי ידע פרטים מהאירוע, זאת מאחר והחוקר מסר לו אותם בעצמו. הנאשם טען כי החוקר תיקן אותו במהלך עדותו וכי היו קטעים שהקליט והיו קטעים שבחר שלא להקליט.

עו"ד רז קרן ישועה שייצג את הקטין מטעם הסניגוריה הציבורית, טען ביחס לחקירה בה הקטין הודה, כי לא קיים אישור קצין המתיר חקירתו של הקטין ללא הורה או קרוב אחר.

הסנגור טען כי מהתיעוד החזותי עולה כי החוקר ניצל את יחסי הכוחות בינו לבין הקטין וטשטש את הגבולות בין חקירה לשיחה אבהית, כדי להביאו לכדי הודאה. בנוסף, החוקר לא שאל את הקטין מפורשות אם הוא רוצה לשוחח עם עו"ד גם לפני חקירה זו.

עוד נטען במהלך המשפט, כי החוקר לא הסביר לקטין את זכויותיו כנדרש וכי הודאתו נמסרה באופן פסול. נוהל הליך זוטא שנדחה, אמנם נקבע כשההודאה קבילה, אך משקלה "נמוך מאוד ואף אפסי".

ביהמ"ש הורה על זיכוי הקטין מחמת הספק וקבע כי "עולות סתירות בהודאתו של הנאשם ותהיות באשר לסממני האמת אשר יש בהן להשליך על אמיתות ההודאה. לא מצאתי בחומר הראיות שהוצג בפני ממצא ראייתי אובייקטיבי ברור ומהימן המאמת את הודאת הנאשם".

בנוסף, נקבע כי בעבודת היחידה החוקרת נפלו "מחדלים משמעותיים" וכי "דעתי אינה נוחה מאופן ניהול חקירותיו של הנאשם – במהלכן הופרו זכויותיו כנחקר וכקטין ללא כל הסבר שיש בו להניח את הדעת ולצד הסברי האחראים בתחנת המשטרה באופן המעורר טרדה רבה.

התרשמתי כי על אף שהוקראו לו זכויותיו הדבר נעשה בצורה פורמאלית בלבד וכדי לצאת ידי חובה ולא מתוך מטרה שהנאשם יבין זכויותיו ויממש אותן".