שמחת תורה: הקשר הנצחי בין עם ישראל לתורה

שמחת תורה, החיבור הנצחי בין עם ישראל לתורה

דברי הרבי מליובאוויטש על שמחת תורה ופרשת "וזאת הברכה"

בפרשת "וזאת הברכה", שהיא הפרשה החותמת את התורה ונקראת ביום שמחת תורה, נאמר הפסוק הידוע:
"תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", פסוק שמבטא את מהות היום ואת עומק הקשר בין עם ישראל לתורת ה’.

לכאורה היה מתאים יותר לומר פסוק זה בחג השבועות, יום מתן תורה, אך כפי שמבאר הרבי מליובאוויטש על פי פירוש רש"י, דווקא שמחת תורה מגלה את השורש הפנימי והנצחי של הקשר הזה.

“אחזנוה ולא נעזבנה”, התורה כירושה שאין לה תחליף

רש"י מפרש את הפסוק: “מורשה היא לקהילת יעקב אחזנוה ולא נעזבנה.”

המילה "אחזנוה" מלמדת על אחוזה,  נכס שאינו נעלם לעולם.
יש נכסים שניתן למכור, אך אחוזה תמיד חוזרת לבעליה בשנת היובל.
כך גם התורה, היא אחוזת הנפש היהודית. גם כאשר נראה שיהודי התרחק ממנה, הקשר הפנימי ביניהם לעולם אינו ניתק.

על פי דברי הרבי, התורה איננה רק ספר חוקים או ירושה חיצונית, אלא חלק מהנשמה עצמה. היא נמצאת עמוק בתוך מהותו של כל יהודי, ותמיד תישאר שלו, בכל זמן ובכל מצב.

השמחה השלמה של חג האסיף, גם בעבודת ה’

חז"ל מלמדים שבחג הפסח אין אזכור לשמחה, בשבועות מופיעה מצוות שמחה פעם אחת, ואילו בחג הסוכות  שלוש פעמים.
ההסבר לכך הוא שבפסח התבואה עדיין בשדות, בשבועות היא נקצרה אך טרם נאספה, ורק בחג הסוכות “חג האסיף” השמחה שלמה, שכן הפירות והתבואה כבר נאספו הביתה.

כך גם בעבודת ה’:

• בפסח עם ישראל יוצא ממצרים מתוך אמונה פשוטה.

• בשבועות הוא מקבל את התורה מתוך מסירות מוחלטת,  "נעשה ונשמע".

• אך רק לאחר תשובתו של עם ישראל מחטא העגל וסליחת יום הכיפורים, מגיע חג הסוכות ושיאו,  שמחת תורה, שבה מתגלה עומק הקשר בין עם ישראל לתורה, קשר שאינו תלוי במעשים אלא בעצם הנשמה.

  שמחת תורה, שמחה פשוטה של נשמה

  בשמחת תורה אין מדובר בשמחה על חכמה, הבנה או עומק בלימוד.
  מדובר בשמחה של עצם הקשר, שמחה טהורה, פשוטה, של ילד שרוקד עם ספר תורה כי הוא חלק ממנו.

  הרבי מליובאוויטש מסביר ששמחה זו מבטאת את האמת הפנימית:

  "ישראל, אורייתא וקוב"ה כולא חד"
  (ישראל, התורה והקב"ה הם מהות אחת).

  גם כאשר יהודי נראה מרוחק, זהו רק כיסוי זמני.
  בסופו של דבר, הנשמה תמיד חוזרת אל שורשה, אל התורה ואל הקב"ה, כי זהו טבעה ומהותה האמיתית.

  התורה לעולם אינה נפרדת מהיהודי

  שמחת תורה מלמדת שכל יהודי באשר הוא מחובר לתורה בקשר נצחי. אין זה קשר שנוצר בלימוד בלבד, אלא חיבור פנימי, מולד ומהותי.
  התורה אינה רק מדריך לחיים, היא האחוזה הרוחנית של כל נשמה יהודית.

  "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה."

  זהו לבה של שמחת תורה: שמחה על חיבור נצחי, חיבור שאין לו סוף, בין הנשמה לתורה, ובין היהודי לבוראו.

  שמחת תורה מזכירה לנו שכל יהודי הוא חלק מהתורה, וכל התורה היא חלק מהיהודי, חיבור שאין לו קץ.